מי אני ?

קוראים לי תאיר בן זקן בת 16.5 מבת-ים.

אני לומדת בתיכון שזר בעיר.

לפני שאספר על תחביבי המרכזים, אספר לכם קצת על משפחתי ועליי.

נולדתי בשנת 2001 בעיר אילת בביה"ח יוספטל לזוג הורים לא נשואים, וחמש אחיות. הסיפור המשפחתי שלי הוא קצת משונה ומיוחד, אימי הייתה נשואה לאבא של אחותי יהלומית וילדה אותה, לאחר שנה שילדה אותה אביה נפטר ואז היא הכירה את אבא של אחותי האמצעית עדן, לאחר תקופה הם נפרדו ללא נישואים ואימי הכירה את אבי. בזמן שאימי חוותה את כל תהליך חייה הזוגיים, אבי היה נשוי לאישה אחרת שאיתה הביא לעולם את שלוש אחיותי: בר,חלי ומורן. לאחר תקופה ארוכה הוריי הביאו אותי ללא נישואים ונישאו כשהייתי בכיתה ב', איזה מגניב להיות בחתונה של ההורים שלך נכון?. 

שהייתי בת שש עברנו לבת-ים.

לאורך כל חיי וכל דורותי במשפחה היו אהבה וכישרון ייחודי למוזיקה ועולם הבמה בכלל. אני גיליתי זאת בגיל צעיר מאוד והתחלתי לעשות עם זה משהו רק בכיתה ד' כשהצטרפתי ללהקה הייצוגית של העיר בת-ים, קול-הים.

עם השנים, אהבתי למוזיקה,למשחק וריקוד התגברה עוד ועוד, ואפילו ללא פירוט אציין שבאזישהו שלב בחיי ביסודי כיתות ה'-ו' היוו לי המקום הבטוח והכי חם ואוהב שבו אני יכולה להיות אני כאשר חוויתי חרם באותה התקופה.

אתם יודעים זה נורא קשה לחוות חרם בשלב כ"כ מאוחר ביסודי של לפני החטיבה!! אבל היה לי את המשפחה, האחיינים בעיקר והמוזיקה שעזרו לי להתגבר.

בשנה הראשונה של החטיבה, נורא חששתי למעמדי החברתי והייתי קצת קשה עם ילדים, פחות פתוחה ומתחברת עקב מה שעברתי.

ובאותה שנה גם סבתא שלי נפטרה דבר שערער נורא את מצבה הנורמטיבי של משפחתי מה שגם הקשה נורא על התקדמותי בלימודים ועל הפתיחות החברתית שלי.

למזלי, המחנכת שלי הייתה המלאך השומר שלי, המושיעה שלי. אפשר להגיד שהיא  הצילה אותי, היא לעולם לא ויתרה לי ותמיד נלחמה על לקדם אותי, ואני מעריכה אותה המון על זה.

בשנה האחרונה של החטיבה עם כל עליית ציוני ושיפורי הניכר בלימודים, הכרתי את אהבתי הראשונה.

שנה שעברה הייתה השנה הכי מדהימה שלי אני חושבת, כל החוויות שחוויתי אהבה אמיתית. פעם ראשונה אני חושבת שבאמת אהבתי מישהו ברמות שאין לתאר באמת.

חוויתי המון חוויות, צחקתי,שמחתי,בכיתי,התרגשתי וכעסתי ובסופו של דבר התבגרתי בעקבות זה.

והשנה, עליתי לתיכון, קצת יותר בוגרת מחברותי, אחת שחוותה דברים.

עם תחילת השנה וכל ההתרגשות הבנתי שצריך ממש להשקיע השנה וכך עשיתי, רק שצץ מכשול קטן, אימי חלתה בסרטן השד והוריי התגרשו בדיוק בחופש הגדול, דבר שערער נורא את הנורמה בילדה שהפכתי להיות בחטיבה.

אבל... גם את זה עברנו כמו גדולות! אימי החלימה, חזרתי ללימודים בענק! ועכשיו אני מחכה לסוף השנה כדי לנוח קצת לאחר השנה המפרכת הזו.

תודה שהקשבתם מקווה שנהנתם!